# Limited mouth opening

Limited mouth opening can result from a problem in the jaw joints, the chewing muscles, or the nearby structures. Limited mouth opening causes a significant disturbance in daily functioning such as talking, chewing, yawning, and kissing. There are many reasons that can cause a reduction in the range of mouth opening, the main ones being:

Locking of the jaw joint
Inflammation of the jaw joint
Myofascial pain
Myospasm (acute muscular contraction of the chewing muscles)
Myofibrosis (hardening of the masticatory muscles)
Fractured jaw
Condylar hyperplasia
Coronoidal hyperplasia
Tumors in the jaw joint or nearby structures
Radiation (radiotherapy) to the head-neck area

The medical work up of limited mouth opening begins with a comprehensive conversation with the patient in which the doctor clarifies important details regarding the duration of the lock, events that preceded the appearance of the lock, previous treatments and the response to them, relevant medical background of the patient, and more. A clinical examination follows, with the doctor going over all the anatomical structures that can cause the disorder. The last step of the investigation is imaging. The doctor will recommend the type of imaging according to the findings of the clinical examination. Among the imaging that is used to clarify limited mouth opening, there are the panoramic X-ray, CT, MRI, bone scan, PETCT, US, and EMG.

The most common reason for limited mouth opening is internal derangement, usually called closed lock. In this situation, there is a displacement of the intra-articular cartilaginous disc to a position that interferes with opening the mouth. The disorder can appear acutely or can deteriorate gradually from a state of temporary lockings that can be relieved after a few seconds or minutes to a permanent lock that does not release. The mainstay of therapy in this situation is arthroscopic (minimally invasive) during which the cartilaginous disc is moved to a position that does not interfere with the full opening of the mouth. The result is obtained immediately during the operation and the patient maintains the newly-achieved range of motion by performing self-physiotherapy exercises for a number of weeks after the arthroscopy.

# Videos by Dr. Waseem Abboud on Limited mouth opening:

אינפומד - אתר הרפואה המקיף בישראל. ד"ר וסים עבוד מסביר אודות נעילת מפרק הלסת והגבלה בפתיחת הפה

תנועה תקינה של מפרקי הלסת מאפשרת פתיחה וסגירה של הפה וביצוע כל התנועות היומיומיות שהאדם עושה, כמו לאכול, לדבר, להתנשק, ולפהק. נעילת מפרק הלסת היא מצב בו קיים שיבוש פנימי בעמדת/במנח רכיב תוך מפרקי אשר גורמת להגבלה מכנית בפתיחת הפה. כחצי מהמטופלים הסובלים מההפרעה מדווחים על הגבלה פתאומית בפתיחת הפה ללא כל תלונה מקדימה. החצי השני ידווחו שסבלו מקליקים במפרקי הלסת ואולי גם אירועי נעילות זמניות שניות-דקות, שקדמו להופעת הנעילה הקבועה. אני מאבחן את הבעיה אחרי בדיקת המטופל ועיון בהדמיות כמו CT או MRI . מתחילים בטיפול שמרני שכולל בין השאר שימוש בסד סיגרי (סד לילה), טיפול תרופתי, והקפדה על צריכה של מזון רך. הטיפול השמרני עשוי להועיל לכשליש מהמטופלים. שני השליש הנותרים יזדקקו לארתרוסקופיה של מפרק הלסת כדי להתגבר על הנעילה. ארתרוסקופיה היא פעולה כירורגית זעיר פולשנית שבמהלכה מחדירים למפרק הלסת 2 מחטים: הארתרוסקופ שמצלם את פנים המפרק ומאפשר לי לראות את המפרק מבעד למסך, וקנולת העבודה שדרכה אני מחדיר את כלי העבודה הכירורגיים. מדובר בהליך קצר יחסית שאורך כחצי שעה, המטופל יוצא מהניתוח עם פתיחת פה מלאה. בשבועות שלאחר הניתוח המטופל משמר את הטווח שהושג באמצעות ארתרוסקופיה ע"י ביצוע תרגילים באופן עצמאי. סיכויי ההצלחה של ארתרוסקופיה הם גבוהים מאוד כשהיא נעשית בחודשים הראשונים אחרי הופעת הנעילה וברוב המקרים ההליך מוביל לפתיחת פה מלאה.

ד"ר וסים עבוד מעביר וובינר הרצאה בנושא הגבלה בפתיחת הפה, דרכי האבחון, ואפשרויות הטיפול

תוכנית חיים בריא עם פרופסור קרסו, רשת 13 ד"ר וסים עבוד מדבר על הסוגים השונים של בעיות מפרק הלסת ודרכי הטיפול

Medico - ד"ר וסים עבוד מסביר על קליקים בלסת: האם זה מסוכן?

אינפומד - אתר הרפואה המקיף בישראל. ד"ר וסים עבוד מסביר אודות היפרפלזיה קונדילרית הגורמת לסטייה בלסתות ואסימטריה בפנים

אחת התכונות החשובות של מראה פנים נורמלי, היא סימטריה. סטייה בלסתות, לא רק שנראית כדבר לא יפה, אלא גם נתפסת כדבר לא בריא. אנשים עם אסימטריה בפנים כמעט תמיד יסבלו מפגיעה בדימוי העצמי ומביטחון עצמי נמוך. מפרקי הלסת הם מרכזי הגדילה של הלסתות. בתקופת הגדילה, המפרק הימני והשמאלי צריכים לגדול באותו קצב. אם צד אחד גדל בקצב מואץ, מתפתחת סטייה של הלסתות. התופעה נקראת היפרפרלזיה קונדילרית. רוב המטופלים מגיעים עם תלונה על סטייה של הלסת התחתונה שהחלו להבחין בה לפני מספר שנים. אם זה מתחיל בילדות, אז בד"כ ההורים הם אלה שמבחינים בשינוי. היפרפלזיה קונדילרית הוא תהליך איטי שמתפתח על פני מספר שנים ולכן הרבה פעמים תופסים את העניין באיחור. אחרי בדיקה קלינית אני מבקש לעיין בתמונות פוטוגרפיות ישנות ומשווה אותן למצב הקיים. בנוסף, מבצעים גם צילומי רנטגן ובדיקת מיפוי עצמות בשביל להעריך את קצב הגדילה של המפרק המעורב. הטיפול היחיד שיכול לעצור את הגדילה של המפרק הפגוע הוא ניתוח שנקרא קונדילקטומי. בניתוח הזה אנחנו מורידים מס' מילימטרים מראש המפרק הפגוע ובכך גורמים לעצירת הגדילה שלו. בנוסף, הניתוח גם משיג תיקון מסויים של האסימטריה. החתך הניתוחי מוסתר בתוך הקפל האנטומי של האוזן ולכן הצלקת הניתוחית לא נראית כל כך. לניתוח הקונדילקטומי יש ותק מכובד ברפואה. בידיים המיומנות הוא ניתוח פשוט, ואם הוא נעשה בזמן, הוא יכול להשיג 2 מטרות: עצירת הגדילה ההיפרפלסטית ותיקון הסטייה בלסתות.

סרטון ניתוחי המדגים את הטיפול הארתרוסקופי בנעילת מפרק הלסת, והמעקב הבתר-ניתוחי

אינפומד - אתר הרפואה המקיף בישראל. ד"ר וסים עבוד מסביר אודות אוסטאו-ארתריטיס (דלקת במפרק הלסת)

מפרק הלסת הוא האזור בו נפגשת עצם הלסת התחתונה עם עצם בסיס הגולגולת. העצמות האלה מרופדות בסחוס, שהיא רקמה חלקה וגמישה, שמאפשרת תנועה חלקה וקלה בין המשטחים הגרמיים. מצבים שגורמים לשחיקת רקמת הסחוס הזו נקראים באופן כללי דלקת במפרק הלסת. בלועזית, אוסטאוארתריטיס. הרקע לשחיקת הסחוס יכול להיות ניווני (מה שקורה עם הגיל), יכול להיות טראומטי (כמו חבלה אקוטית לאזור הפנים או עומס מוגבר ומתמשך על מפרק הלסת). הרקע גם יכול להיות מחלה סיסטמית כמו ראומתואיד ארתריטיס, גאווט, ועוד. כאשר הסחוס נשחק, שתי העצמות של המפרק באות במגע ישיר, דרגת החיכוך עולה, וזה גורם להחמרה נוספת בשחיקה, לכאבים, לרעשים בזמן תנועה, ולהגבלה בתנועה. לאורך זמן, בגלל התנועה הלקויה של המפרק, מתפתחת גם חולשה של שרירי הלעיסה. קו הטיפולים הראשון באוסטאוארתריטיס הוא שמרני, זה כולל תרופות נוגדות דלקת, סד סיגרי לתמיכת מנשך השיניים, פיזיותרפיה, והימנעות מהרגלים מזיקים כמו לעיסת מסטיקים וכו'. אם טיפולים אלה לא עוזרים, או כאשר יש אירוע אקוטי של אוסטאוארתריטיס, ממליצים לעשות שטיפת מפרק. בזמן שטיפת מפרק מחדירים מחט אחת או שתיים לתוך מפרק הלסת שדרכם מועברים מים פיזיולוגיים לשטיפת חלל המפרק. בסוף הפעולה מזריקים תרופה כמו סטרואיד, חומצה היאלורונית, פלסמה, או אפילו תאי גזע – בהתאם לאבחנה של המטופל ולאינדיקציה של הטיפול. שטיפת מפרק הלסת היא פעולה פשוטה שנמשכת מספר דקות. ניתן לעשות אותה בהרדמה מקומית או תחת טשטוש קל. באינדיקציה הנכונה היא עוזרת להורדת כאבים, להפחתת רעשים במפרק, ולהגדלת טווח פתיחת הפה.

אינפומד - אתר הרפואה המקיף בישראל. ד"ר וסים עבוד מסביר אודות היפרטרופיה (גדילת יתר) של שרירי הלעיסה

צורת המתאר החיצוני של הפנים נקבעת בעיקר ע"י הצורה והגודל של 2 שרירי לעיסה: שריר המסטר שנמצא בין זווית הלסת התחתונה לעצם הלחי, ושריר הטמפורליס שעובר באזור הרקה. גדילת יתר של שרירי המסטר תתן מראה פנים מרובע. גדילת יתר של שרירי הטמפורליס תגרום להתרחבות לא אסתטית באזור הרקות. הגורם אינו ידוע, מה שכן ברוב המקרים לא מדובר במחלה. כאשר גדילת היתר היא דו צדדית, מתייחסים אליה פשוט כאל תבנית פנים לא אסתטית. אם גדילת היתר היא חד צדדית ומובילה לאסימטריה בפנים, אז המראה לא תקין, ואז מתייחסים אליה כאל בעיה תפקודית. מזריקים בוטולינום טוקסין (בשמו השגור בוטוקס) לשרירי הלעיסה המוגדלים. הבוטוקס כידוע מפחית את פעילות השריר, וזה מקטין את הנפח שלו. זה שונה מהזרקת בוטוקס לצורך העלמת קמטים ששם ההזרקה היא לשרירי ההבעה, ופה זה לשרירי הלעיסה העמוקים יותר. כאמור, אפשר להפוך תבנית פנים מרובעת, שנתפסת כתבנית לא אסתטית, במיוחד אצל נשים, לתבנית פנים משולשת שנחשבת ליותר עדינה ומושכת. אנשים עם אסימטריה בפנים כתוצאה משוני בגודל שרירי הלעיסה, אפשר להקטין את הצד המוגדל ובכך להשיג פנים סימטריות. מדובר בפעולה קצרה הנמשכת מספר דקות. התוצאות יראו לאחר כשבוע מההזרקה וההשפעה נמשכת 3-4 חודשים. אחרי מס' הזרקות תקופתיות, התוצאה נהיית קבועה.